<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן כ'</h1>
<h2>דף מו:</h2>
האשה שחלתה חייב לרפאתה עד שתבריא. ראה שחלי ארוך הוא ויפסיד ממון הרבה לרפואתה ואמר לה הנה כתובתיך מונחת או רפאי עצמך מכתובתיך או הרני מגרשיך ואתן כתובה שומעין לו. מתה אשתו חייב בקבורתה. ולעשות לה הספד וקינין כדרך כל המדינה ואפילו עני שבישראל לא יפחתו לו משני חלילין ומקוננת. ואם היה עשיר הכל לפי כבודו. ואם היה כבודה יותר מכבודו קוברין אותה לפי כבודה שהאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו אפילו לאחר מיתה. לא רצה לקבור את אשתו ועמד אחר מדעת עצמו וקברה מוציאין מבעלה על כרחו ונותנין לזה כדי שלא תהא מושלכת לכלבים. היה במדינה אחרת כשמתה אשתו ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין בלא הכרזה וקוברין אותה לפי ממון הבעל ולפי כבודו או לפי כבודה.
<h2>דף מח.</h2>
נפל הבית או שלא היה לבעל מדור אלא בשכר נותנין לה מדור כפי כבודה ואם היה כבוד הבעל יתר מכבודה נותנין לה לפי כבודו מפני שעולה עמו ואינה יורדת ואף לאחר מיתה.
<h2>דף נא.</h2>
האשה שחלתה חייב לרפאתה עד שתבריא. ראה שחלי ארוך הוא ויפסיד ממון הרבה לרפואתה ואמר לה הנה כתובתיך מונחת או רפאי עצמך מכתובתיך או הרני מגרשיך ואתן כתובה שומעין לו. מתה אשתו חייב בקבורתה. ולעשות לה הספד וקינין כדרך כל המדינה ואפילו עני שבישראל לא יפחתו לו משני חלילין ומקוננת. ואם היה עשיר הכל לפי כבודו. ואם היה כבודה יותר מכבודו קוברין אותה לפי כבודה שהאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו אפילו לאחר מיתה. לא רצה לקבור את אשתו ועמד אחר מדעת עצמו וקברה מוציאין מבעלה על כרחו ונותנין לזה כדי שלא תהא מושלכת לכלבים. היה במדינה אחרת כשמתה אשתו ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין בלא הכרזה וקוברין אותה לפי ממון הבעל ולפי כבודו או לפי כבודה.
<h2>דף נב.</h2>
נשבית אין היורשין חייבין לפדותה ואפילו היא יבמה ואפילו נשבית בחיי בעלה ומת [והיא בשביה אין חייבין לפדותה מנכסיו] אלא נפדת מ(נ)של עצמה או תטול כתובתה ופודה את עצמה. מתה האלמנה יורשי הבעל חייבין בקבורתה ואם נשבעה שבועת אלמנה ואח"כ מתה יורשיה יורשין כתובתה והן חייבין בקבורתה אבל יורשי הבעל אין חייבין בקבורתה. ומעשה ידיה ליורשין ואם אמרו לה טלי מעשה ידיך במזונותיך אין שומעין להם ואם היא רצתה שומעין לה.
<h2>דף נב:</h2>
ברכת הבית מרובה כיצד חמשה שהיה [מזונות] כל אחד [מהן] קב כשיאכל לבדו אם היו חמשתן בבית אחד ואוכלין בעירוב מספיקין להם ארבע קבין וה"ה לשאר צרכי הבית. לפיכך אלמנה שאמרה פסקו לי מזונות לבית אבי ותנו לי שם יכולין לומר היורשין אם את אצלנו יש לך מזונות ואם לאו אין אנו נותנין לך אלא לפי ברכת הבית ואם היתה טוענת לפי שהיא ילדה והם ילדים נותנין לה מזונות המספיקין לה לבדה בבית אביה. ומותר מזונות האלמנה ומותר הכסות ליורשים. ומרפאין אותה היורשין רפואה שאין לה קצבה. ורפואה שיש לה קצבה [הרי זו מתרפאה] מכתובתה.
<h2>דף נג.</h2>
יכולה האשה למכור כתובתה או ליתנה במתנה. ואם מת הבעל או גרשה יבא הלה ויטול ואם מתה היא בחיי בעלה או קודם שנשבעה אין לו כלום. והמוכרת כתובתה בין לאחרים בין לבעלה לא אבדה כל תנאי כתובה. אבל המוחלת כתובתה לבעלה אבדה כל תנאי כתובתה ואפילו מזונות אין לה עליו. ומוחלת כתובתה אינה צריכה קנין ולא עדים כשאר [כל] המוחלין שאינן צריכין לא עדים ולא קנין אלא בדברים בעלמא. והוא שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהם ולא יהיו דברי שחוק והתול או דברי תמה, אלא דעת נכונה.
<h2>דף נד.</h2>
אלמנה ניזונת מנכסי יורשין כל זמן אלמנותה עד שתטול כתובתה ומשתתבע כתובתה בב"ד אין לה [מזונות] וכן נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור ויושבת במדור שהיתה יושבת בה בחיי בעלה ומשתמשת בכרים וכסתות בעבדים ובשפחות שנשתמשה בהן בחיי בעלה. והרשב"א ז"ל פסק בחדושיו ממה שאמרו ז"ל ונותנין לה מדור לפי כבודה (י"ל) [יש לדקדק] מהכא דאין משתמשת בכל הבתים עמהן ביחד אלא מיחדים לה מדור אחד לפי כבודה בבית בעלה דאם לא כן מאי קאמר נותנין לה מדור לפי כבודה הא במדור כולו משתמשת והא דתניא משתמשת במדור כדרך שמשתמשת בחיי בעלה לאפוקי שאינן יכולין לדחותה מן המדור ולהשכיר לה אחר והיינו דמייתי ראיה מדכתב לה ואת תהא יתבא בביתי דאלמא דעיקרא דבריתא דאין יכולין לדחותה. (והראיה עוד) [ועוד ראיה] מדקתני משתמשת בכרים וכסתות ובכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה דודאי לאו בכלן קאמר אלא נותנין לה מדור לפי כבודה. ירושלמי דרה בבתים כשם שהיתה דרה ובעלה נתון במדינת הים. ומשתמשת בכלי זהב וכלי כסף כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים, עכ"ל. וכן נמי פסק ה"ר יהונתן הכהן ז"ל בפירושיו שאין מניחין לה אלא מה שיהיה די לה.
<h2>דף צה:</h2>
נשבית אין היורשין חייבין לפדותה ואפילו היא יבמה ואפילו נשבית בחיי בעלה ומת [והיא בשביה אין חייבין לפדותה מנכסיו] אלא נפדת מ(נ)של עצמה או תטול כתובתה ופודה את עצמה. מתה האלמנה יורשי הבעל חייבין בקבורתה ואם נשבעה שבועת אלמנה ואח"כ מתה יורשיה יורשין כתובתה והן חייבין בקבורתה אבל יורשי הבעל אין חייבין בקבורתה. ומעשה ידיה ליורשין ואם אמרו לה טלי מעשה ידיך במזונותיך אין שומעין להם ואם היא רצתה שומעין לה.
<h2>דף צו.</h2>
וכל המלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליתומים חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. מציאת האלמנה ופירות נכסים שהכניסה לבעלה לעצמה ואין ליורשים בהם כלום [והנכסים עצמם שהם נדונייתה נוטלת אותן בלא שבועה ואין ליורשים בהם דין לעולם]. אלא א"כ הותירו בחיי בעלה והיו נכסי צאן ברזל [שהמותר לבעל ואם מתה האלמנה בלא שבועה יורשיה יורשים נדונייתה אע"פ שהיא נכסי צאן ברזל ואם היה בהן מותר] המותר ליורשי הבעל.
<h2>דף צז.</h2>
אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין נשבעת ומוכרת מקרקע בעלה ונפרעת מכתובתה בין בב"ד מומחין בין בב"ד שאין מומחין והוא שיהיו שם שלשה נאמנין ויודעין בשומת הקרקע ואחריות המכר על נכסי היתומים. אבל הגרושה לא תמכור אלא בב"ד מומחין. אלמנה שמכרה בינה לבינה אם מכרה שוה בשוה מכרה קיים ונשבעת שבועת האלמנה אחר שמכרה והוא שמכרה לאחר אבל (שמכרה) [שמה] לעצמה לא עשתה כלום ואפילו הכריזה. היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולזה במנה שוה בשוה ולאחרון שוה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולן קיים.
<h2>דף צז:</h2>
יכולה האשה למכור כתובתה או ליתנה במתנה. ואם מת הבעל או גרשה יבא הלה ויטול ואם מתה היא בחיי בעלה או קודם שנשבעה אין לו כלום. והמוכרת כתובתה בין לאחרים בין לבעלה לא אבדה כל תנאי כתובה. אבל המוחלת כתובתה לבעלה אבדה כל תנאי כתובתה ואפילו מזונות אין לה עליו. ומוחלת כתובתה אינה צריכה קנין ולא עדים כשאר [כל] המוחלין שאינן צריכין לא עדים ולא קנין אלא בדברים בעלמא. והוא שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהם ולא יהיו דברי שחוק והתול או דברי תמה, אלא דעת נכונה.
<h2>דף ק:</h2>
האשה שחלתה חייב לרפאתה עד שתבריא. ראה שחלי ארוך הוא ויפסיד ממון הרבה לרפואתה ואמר לה הנה כתובתיך מונחת או רפאי עצמך מכתובתיך או הרני מגרשיך ואתן כתובה שומעין לו. מתה אשתו חייב בקבורתה. ולעשות לה הספד וקינין כדרך כל המדינה ואפילו עני שבישראל לא יפחתו לו משני חלילין ומקוננת. ואם היה עשיר הכל לפי כבודו. ואם היה כבודה יותר מכבודו קוברין אותה לפי כבודה שהאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו אפילו לאחר מיתה. לא רצה לקבור את אשתו ועמד אחר מדעת עצמו וקברה מוציאין מבעלה על כרחו ונותנין לזה כדי שלא תהא מושלכת לכלבים. היה במדינה אחרת כשמתה אשתו ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין בלא הכרזה וקוברין אותה לפי ממון הבעל ולפי כבודו או לפי כבודה.
<h2>דף קג.</h2>
אלמנה ניזונת מנכסי יורשין כל זמן אלמנותה עד שתטול כתובתה ומשתתבע כתובתה בב"ד אין לה [מזונות] וכן נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור ויושבת במדור שהיתה יושבת בה בחיי בעלה ומשתמשת בכרים וכסתות בעבדים ובשפחות שנשתמשה בהן בחיי בעלה. והרשב"א ז"ל פסק בחדושיו ממה שאמרו ז"ל ונותנין לה מדור לפי כבודה (י"ל) [יש לדקדק] מהכא דאין משתמשת בכל הבתים עמהן ביחד אלא מיחדים לה מדור אחד לפי כבודה בבית בעלה דאם לא כן מאי קאמר נותנין לה מדור לפי כבודה הא במדור כולו משתמשת והא דתניא משתמשת במדור כדרך שמשתמשת בחיי בעלה לאפוקי שאינן יכולין לדחותה מן המדור ולהשכיר לה אחר והיינו דמייתי ראיה מדכתב לה ואת תהא יתבא בביתי דאלמא דעיקרא דבריתא דאין יכולין לדחותה. (והראיה עוד) [ועוד ראיה] מדקתני משתמשת בכרים וכסתות ובכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה דודאי לאו בכלן קאמר אלא נותנין לה מדור לפי כבודה. ירושלמי דרה בבתים כשם שהיתה דרה ובעלה נתון במדינת הים. ומשתמשת בכלי זהב וכלי כסף כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים, עכ"ל. וכן נמי פסק ה"ר יהונתן הכהן ז"ל בפירושיו שאין מניחין לה אלא מה שיהיה די לה.
נפל הבית אין היורשין חייבין לבנותו ואם אמרה הניחו לי ואני אבננו משלי אין שומעין לה. וכן לא תחזק בדקו ולא טחה אותו אלא תשב כמו שהוא או תצא. ויורשין שמכרו מדור אלמנה לא עשו כלום.
ברכת הבית מרובה כיצד חמשה שהיה [מזונות] כל אחד [מהן] קב כשיאכל לבדו אם היו חמשתן בבית אחד ואוכלין בעירוב מספיקין להם ארבע קבין וה"ה לשאר צרכי הבית. לפיכך אלמנה שאמרה פסקו לי מזונות לבית אבי ותנו לי שם יכולין לומר היורשין אם את אצלנו יש לך מזונות ואם לאו אין אנו נותנין לך אלא לפי ברכת הבית ואם היתה טוענת לפי שהיא ילדה והם ילדים נותנין לה מזונות המספיקין לה לבדה בבית אביה. ומותר מזונות האלמנה ומותר הכסות ליורשים. ומרפאין אותה היורשין רפואה שאין לה קצבה. ורפואה שיש לה קצבה [הרי זו מתרפאה] מכתובתה.
